Seeing Blind
Admin
מספר הודעות : 220
Join date : 05.11.17
Age : 30
 | נושא: Sweet Revenge | Hayley & Allison  Mon Nov 06, 2017 2:25 am | |
|
התעוררתי למשמע יריות, שוב. כבר שגרתי בשכונה שאני גרה בה. דפקתי את ידי בחוזקה על שעון המעורר שצפצף, התריע לי שעליי להגיע אל העבודה. משמרת לילה. שונאת את זה לעזאזל. אבל זה היה התנאי שלי לשחרור מן המוסד שהייתי בו. פלטתי נחירת בוז וקמתי מן המיטה בעצלתיים. לבשתי מכנס טייץ' שחור, חולצה שחורה וסידרתי את שיערי, אספתי אותו לגלגול. אנחנו לא יכולים הרי להיות עם שיער פזור, שונאת את החוקים האלה. גלגלתי לעצמי פייסל. פתחתי את מדרגות החירום, וממש לפני שהייתי צריכה לצאת התיישבתי שם, רגל אחת בחוץ ורגל אחת בפנים. מעשנת. אל תוך הריאות. ומשחררת. שכחתי לרגע מכל הצרות שלי. וכשהפייסל נגמר, הגיע הזמן לחזור למציאות. שמתי בושם, ומעט דאודורנט. אספתי את התיק שלי ושמתי בו ארנק, עם כמה שטרות בודדים, ופלאפון. לפני שיצאתי צחצחתי שיניים. אסור שידעו שאני מעשנת. סגרתי את חלון החירום, ווידאתי שלא שכחתי כלום, כיביתי את האורות בבית ונעלתי את דלת הכניסה. חריקות דלת, גם כן. הדירה הזו מתפרקת לעזאזל. גלגלתי את עיניי וירדתי למטה במדרגות, הבניין כולו מתפורר. בניין ישן. למעשה אם לא הייתי יודעת שהוא בנוי למעלה מעשר שנים, הייתי חושבת שהוא ענתיקה. בחוץ החל לרדת גשם, לא רב מידי אבל טפטופים. סגרתי את הסווצ'רט שלי רכסתי את הרוכסן ושילבתי את ידיי לאחר ששרקתי למונית. המונית עצרה, הכרתי את הנהג. כולם מכירים פה את כולם. אם מישהו עושה משהו, יש עליו שם. כולם יודעים מה הוא עשה, שכונה של רכלנים. "שלום מיס סמית'." אלכסנדר אמר, "אהלן. מה שלומך?" שאלתי, בחיוך. אמנם מאולץ, אבל בסדר. הוא לא רואה, אני יכולה להיות שחקנית טובה כשאני רוצה. "לאותו המקום?" שאל, הנהנתי לחיוב. הוא ידע שלא מדברים איתי הרבה בנסיעות, שאני לא אוהבת את זה ועל כן הנסיעה עברה בשקט, לרוב. נכנסנו אל האיזור היותר עשיר, המעמד הגבוה. בולשיט. בניינים גדולים ומפוארים, מלונות יוקרה. שומרים בכניסה לבניינים כדי שפשוטי עם כמותי לא ינסו לפרוץ לאחת הדירות. פלטתי נחירת בוז כשהגענו אל הרחוב העשיר בפאבים ומסעדות, אחד מן הרחובות הכי יקרים בלונדון. דווקא שם בחרתי לעבוד? מלאני, המארחת. ילדת שמנת, בלונדינית, גבוהה, מתנשאית לאורך 1.70. החזה שלה שופע, והתחת? אפשר לומר שבתור אישה, אני יכולה טיפה לקנא בה ממה שיש לה להציע... אבל זה לא מוכיח כלום. היא עמדה בכניסה, מקבלת אורחים למסעדה. ואני ירדתי מן המונית, נפרדת מן אלכסנדר בלחיצת יד חברתית, שילמתי לו והוא נסע. היא עיקמה את המבט שאני הגעתי, התעלמתי. "לפעמים חיוך הוא קו עקום שמיישר את הכל." סיננתי בעוקצנות אל מלאני והלכתי אל כניסת העובדים, מותירה אותה בדממה מוחלטת. שנאתי אותה. החתמתי אצבע, מורידה את התיק ושמה בלוקרים. הוצאתי מהלוקר שלי את הסינר וכשקשרתי אותו בן בא אליי. "מה קורה סמית'!?" הוא שאל, אני מכירה אותו מילדות, אבל ההורים שלו בערך כשהיינו בני 14, עברו יחד איתו לאיזור היותר טוב, אבא שלו קיבל הצעת עבודה משמעותית ששינתה את החיים שלהם. לא ראיתי אותו כמעט מאז, ועד שהתחלתי לעבוד פה, חזרנו להיות בקשר. אם לומר את האמת, הוא היה הראשון שלי. חיבקתי אותו. הוא זה שלימד אותי את כל מה שאני יודעת היום. "את יודעת שאת איתי היום על הבר נכון?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה, "יש איזשהו ערב מיוחד בבר, מחליפים תפקידים." הוא אמר. גלגלתי את עיניי, "לפחות עכשיו אנשים לא יבהו בתחת שלי.-" "כן אבל יבהו בחזה שלך." הוא אמר והסתכל עליו, "היי, אפ... עיניים לכאן." אמרתי בצחוק, "קדימה, למה כל ההתעכבות הזו!? לקוחות מחכים . זיפ זאפ." מלאני אמרה, פלטתי גיחוך וגלגלתי את עיניי. כשיצאתי מן חדר העובדים, בן נתן לי מכה קלה בישבן. צחקתי וקפצתי מעט במקום, ממשיכה ללכת נורמלי. הגענו אל הבר, והתחלנו שנינו בעבודה.
| |
|