changeyourmind

-
 
אינדקסאינדקס  CalendarCalendar  EventsEvents  PublicationsPublications  FAQFAQ  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחברהתחבר  

Share | 
 

 אליבי | סתו ואני, המשך.

צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא Go down 
מחברהודעה
Seeing Blind
Admin
avatar

מספר הודעות : 220
Join date : 05.11.17
Age : 24

הודעהנושא: אליבי | סתו ואני, המשך.   Mon Nov 06, 2017 12:14 am


אליסון

בתום הארוחה, נתנו לנו קצת זמן לסדר את הדברים שלנו לפני, למעשה קצת להתאקלם בסביבה. אני מרגישה שמצד אחד הם נחושים בדעות שלהם ובמעשים שלהם, בכדי לכוון אותנו להילחם בחוכמה, ומצד שני הם נמנעים או נרתעים משהו, אולי מחכים לקבלת אישור מן המפקד הגבוה? נאנחתי. אני לא בדיוק יודעת מה לעשות, או האם לחשוב יותר מידי? זה ענייני? זה לא ענייני? קרוליין קטעה את מחשבותיי, "אליסון. אימא שמעה שיש כאן במקום כמו פארק קופים כזה ..." קרוליין אמרה, זכרתי שאמיליה אמרה שהפארק הזה מיועד לאימונים. ולהכשרות. הנהנתי לחיוב, "אולי תיקחי אותי לשם? הרבה זמן לא שיחקתי." קרוליין אמרה. "גם מצאתי מישהו בגילי פה." היא הוסיפה. "את יכולה לקחת אותנו? ואולי... דוד קווין גם יבוא?" שאלה קרוליין. גיחכתי והסמקתי תוך כדי, "קווין עסוק כרגע. אני לא חושבת שיש לו זמן. אבל אני חושבת שאוכל לקחת אתכם." אמרתי לקרוליין, ולילד השני. "איך קוראים-" "ג'ייל." הוא אמר. הנהנתי לחיוב ולקחתי את שניהם אל החצר המאובזרת והמגודרת והמשומרת היטב כדי שהנגועים לא יוכלו להיכנס או לחדור דרכה פנימה. "אני אשב-" "בואי תשחקי איתנו." קרוליין אמרה ואחזה בידי, גוררת אותי במהירות אחריה אל המתקנים, מתחילה לעלות עליהם ואני אחריה. אם אני מכירה נכון את אמיליה, ויכולה להסיק מסקנות מהמקום הזה, המתקנים הללו נועדו לזריזות ואימון הגוף. מסכנות ומכשולים. לכל דבר, יש סיבה. לפחות ככה למדתי, אמנם בדרך הקשה, אבל מי שלימד אותי זאת ... היה אדוארד. אמנם הוא בן-זונה של בן אדם, והוא התנהג בצורה מטופשת, וחסרת התחשבות כל חייו, אבל מי שאני היום, הרוב זה בזכותו. לא היה מי שיחנך אותי 'יותר טוב' מההורים המאמצים שלי. ניערתי את ראשי ממחשבותיי, ולמען האמת ... אני חייבת לו יותר מהכל, כי בזכותו, פגשתי בקווין... הגבר שכרגע, מיועד לי בראש כגבר שאני ארצה להמשיך את חיי איתו, לנצח.

קווין

ניסיתי לעכל את הפרט החדש שאמר לי דרנל. דארן, אהוב ליבה של אמיליה ויותר מזה, הארוס שלה. היה בנו של האחד שמחזיק ומנהל את כל המקום הזה, פרט מעט חשוד אם יורשה לי לומר. "קווין, יש לך זמן פנוי?" שאל דרנל. "יש לי בערך שעה לפני שהבטחתי לאמיליה לעזור לה לאמן את החיילים של המקום." אמרתי. "לא הייתי קורא להם בדיוק חיילים..." נאנח דרנל ולקח מסלסלת פירות תפוח והחל לאכול אותו כשהוא מוביל את הדרך אל היציאה מחדר האוכל. "אז איך הייתה קורא להם?" תהיתי. "המקום הזה מורכב יותר מפליטים שריידלר אסף במהלך האפוקליפסה. הוא הבטיח לאנשים מקום מפלט, מזון, מקלחת חמה ומיטה נוחה. ובתמורה לכך ילחמו הם כדי להשאיר את המקום בחיים. האומנם, האנשים שהוא מביא ללא כל ניסיון בלחימה או החזקת נשק ולכן עד שהגענו לא היה למקום הזה סיכוי של ממש." - "איך הוא מצליח לנהל מקום כזה?" שאלתי. "יש לו מצבור של גנרטורים שיספיק לזמן ארוך. יש לו שטחים מרובים של גידול חקלאי ואנשים רבים שמחפשים מקום מפלט. את האנשים הכשירים הוא מוציא לשדה הקרב ואת השאר משאיר לטיפוח המקום; כמו ניקיון, עבודות מטבח, עבודות חקלאיות ועוד." בהסתעפות מסדרונות פנה דרנל שמאלה, הכיוון הנגדי לחדרי המגורים. ידעתי כשיגיע הזמן יסביר בדיוק לאיפה אנחנו הולכים. "נשמע כאילו הוא מחזיק את המקום בצורה תקינה." סיננתי בין שפתיי. "זה נראה ככה לראשונה וכך גם אני חשבתי, עד שאמיליה הסבה את תשומת ליבי. ישנם קבוצת חיילים, אותם חיילים שהיו במקום מאז ומתמיד. הם מתגוררים בקצה השני של המקום ובקושי שנראים לעין. מידי יום הם יוצאים החוצה ודואגים שהייצורים האלו לא התקרבו למקום." - "הם בסך הכל מנסים לשמור על המקום, אני לא רואה שום דבר רע בזה." אמרתי בכנות. "כך גם אני חשבתי, אך כשהצענו להצטרף אליהם, הם סירבו. אפילו שמספרם מועט הם בחרו לא לקחת אותנו החוצה ולעזור להם." - "למה?" שאלתי. "זה מה שאני מנסה לברר. זה נראה כאילו הם מנסים להסתיר משהו." לאחר שתיקה קצרה בנינו אני הייתי הראשון להחזיר את השיחה, "יש לי שאלה. כשהגענו לכאן, הם תפסו אותנו והכניסו אותנו לתוך תאים כאלו..." - "ככה הם מגייסים אנשים, גם אנחנו הגענו באותה הדרך." הסביר דרנל. "מה היה קורה אם היינו מסרבים להצטרף?" שאלתי. "אין לי את התשובה לכך. היחיד שבאמת מדבר עם האנשים החדשים הוא אנדריי מקנואל, לא יצא לי לדבר איתו יותר מידי." לפני שהגענו להסתעפות מסדרונות נוספת עצר דרנל וסימן לי עם ידו להמניח את הקול. "מה אנחנו עושים כאן?" שאלתי. "אם תסתכל ימינה, יש שם שומר. הוא שומר על דלת ברזל." - "מה יש מאחורי הדלת?" שאלתי והצצתי מעט כדי לראות על מה הוא מדבר, ואכן כך היה. שומר שהחזיר בידו רובה ישב על כיסא עץ ושמר על דלת ברזל גדולה. "זהו, שאין לי מושג מה יש מאחורי הדלת. זה המקום היחיד שיש בו שמירה. ועד כמה שניסיתי לברר מה יש בפנים לא הצלחתי לגלות." נשארנו במקום בשקט מוחלט. ניסיתי לחשוב מה יש מאחורי הדלת שמצריך שמירה שכזו, אך ככל שחשבתי כך הבנתי שאין לי מושג. "קווין, אנחנו צריכים לחזור. בקרוב יש החלפת שמירה." אמר דרנל. "אני אחשוב על דרך להגיע למה שנמצא מאחורי הדלת..." סיננתי ספק לדרנל ספק לעצמי. "ומה בינתיים?" שאל דרנל. "בינתיים, תתנהג כאילו הכל רגיל. אסור שיחשדו בנו." אמרתי. ביחד התחלנו חוזרים אחר צעדנו. דרנל הוביל את הדרך אל מיקום האימונים, איפה שאני צריך לפגוש את אמיליה.

אליסון

"תודה ששמרת על קרוליין. את יכולה ללכת." ברוק אמרה לי כאשר הגיחה אליי מאחור. הסתכלתי עליה, "אני דווקא אוהבת לשבת כאן בחוץ. קצת להתנתק מהכל." אמרתי לה. היא התיישבה לצידי על הספסל , מושיטה לי כוס עם עוגיות. הנדתי את ראשי לשלילה, "זה בסדר." אמרתי בחיוך קל, "תודה." אמרתי. "אז אלי... מה שלומך? איך היחסים בינך לבין קווין לאחרונה?" שאלה אותי ברוק. "אני לא יודעת ברוק. כל פעם שנדמה שאנחנו מנסים לייצב את הקשר הזה... כל מה שבנינו נעלם. אני בספקות אם אנחנו צריכים להמשיך אותו. הוא הביא די הרבה כאוס מסביב. אולי לא נועדנו להיות יחד למרות הכל." אמרתי לה והיא הסתכלה עליי בפליאה. "אני לא הולכת להטיף לך מוסר והשכל. אבל אני רק רוצה לומר לך שתחשבי על זה. אם שרדתם את כל האפוקליפסה וכל מה שחוויתם בעבר ואתם עדיין כזוג כיום ... זה אומר שאכפת לו ממך יותר משאכפת לו מכולם. ואם הוא לא מראה את זה, זה לאו דווקא בהכרח שהוא לא אכפתי .. אם את בטוחה בהחלטה שלך תלכי ותדברי איתו, אבל אם את מהססת על זה .. תשני על זה, תיקחי לך את הזמן . אבל תדברי איתו. שתראו מה אתם עושים." ברוק אמרה והניחה את ידה על גבי, מלטפת אותה. הנהנתי לחיוב. "יפריע לך אם אכנס פנימה להכין לי קפה?" שאלתי בתהייה, היא הנידה את ראשה לשלילה, "את רוצה גם?" שאלתי את ברוק, "לא זה בסדר. שתיתי קודם לכן." היא אמרה, נפרדנו לשלום ונכנסתי פנימה. בדרך פגשתי בראיין. "מיס סמית'" ראין אמר בטון קצת ילדותי, כדי לעורר גיחוך והוא הצליח. "אני רואה שלא נפטרת מהשטותניקיות שבך." אמרתי בגיחוך, "לעולם לא!" הוא אמר בטון מעט ילדותי. "ראיין. מתי ליב אמורה ללדת?" שאלתי אותו, כבר איבדתי תחושת זמן. "עוד שלושה חודשים." ראיין אמר. "לא מפריע לכם כל הסיפור ביניכם, והילד שאמור להגיע בין כל מה שקורה בעולם המציאותי?" שאלתי, ראיין הסתכל עליי במבט תוהה, "מה יש אלי?" הוא שאל, גירדתי בעורפי, "לא סתם .. כלום. אני אלך להכין לי קפ-" התחלתי לומר וכשבאתי ללכת ראיין אחז בידי וסובב אותי להביט בו, "משהו קרה עם קווין?" הוא שאל, הנדתי את ראשי לשלילה, "חלילה, אני פשוט ..." אמרתי לו, הוא התקדם אליי ושחרר את אחיזתו בי. "קדימה, אבוא איתך-" "זה בסדר ראיין. תחזור לדברים שאתה צריך לעסוק בהם. אני פחות חשובה." אמרתי בגיחוך ונפרדתי ממנו בנשיקה קטנה על הלחי. ניגשת אל המטבח ומכינה לעצמי כוס קפה. נשענתי על השיש ולגמתי מן הספל, מתמקדת בנקודה מסוימת ברצפה ונאנחת.

_________________




חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש http://changeyourmind.forumhebrew.com
kcew



מספר הודעות : 7
Join date : 06.11.17

הודעהנושא: Re: אליבי | סתו ואני, המשך.   Mon Nov 06, 2017 6:44 pm

דרנל עזר לי למצוא את מיקום האימונים, שם חיכתה לי כבר אמיליה עם חמשה עשר גברים ונשים כאחד. כשאמיליה ראתה אותי היא ביקשה את סליחתם של כולם ופנתה אלי. "אני הולך, ניפגש יותר מאוחר." סינן דרנל ופנה לדרכו. "אני מה זה שמחה שהצלחתה למצוא את המקום." חייכה אמיליה, "אלו האנשים שצריך לאמן." הצביעה אמיליה לעברה. "תני לי להבין את זה נכון, אלו האנשים שמצאו את המקום כמקום מפלט?" אמרתי, ספק כשאלה ספק כעובדה. "האנשים שנמצאו כשירים כדי להתאמן." הדגישה אמיליה. "ועוד שאלה, למה כל הלוחמים שהיו במפקדה הזו לא מאמנים אותם?" שאלתי. "כי הם בחוץ, מנסים להדוף את הייצורים האלו." הסבירה אמיליה. "ולמה את לא שם?" שאלתי שוב. "מה אלו כל השאלות האלו פתאום?" הסתכלה על אמיליה במבט בוחן. "סתם… מתעניין." סיננתי וניערתי את ראשי, "טוב, בואי נראה מה האנשים האלו למדו עד כה." אמרתי והתקדמתי למרכז העיגול שיצרו האנשים. "שלום לכולם, קוראים לי קווין ואני כאן ללמד אתכם דבר או שתיים על תקיפה או הגנה. אבל לפני הכל ארצה לדעת קצת עליכם..." נעצרתי בדבריי והסתכלתי על כולם. סמה תרצה לדעת?" שאל אחד האנשים. "כמה מאותם ייצורים הרגתם? כמה בני אדם הרגתם? ומה מניע אתכם להילחם?" שאלתי וכולם הופתעו מהשאלות האלו. עברו כמה רגעים ואף אחד לא אמר דבר. הסתכלתי עליהם וציחקקתי מעט. "אוקיי, אני אתחיל. כמה ייצורים הרגתי... ובכן, הרגתי מלא. הייתי משאר מאה אולי יותר אולי פחות. כמה בני אדם הרגתי... בכל חיי הרגתי לא מעט אנשים. אבל מאז שהאפוקליפסה התחילה, הרגתי שלושים בני אדם לכל היותר. ומה מניע אותי להילחם?" לקחתי נשימה ורציתי לחשוב על התשובה שלי מעט, כשמצאתי תשובה הגנבתי חיוך קטן. "אני נלחם כדי להביא לשינוי. יש בי האמונה שהכל יחזור לקדמותו ואני רוצה לקחת חלק בזה." אמרתי. לאחר עשר שניות התקדם אחד האנשים קדימה. הוא הציג את עצמו כארי וכמו רשימת מכולת השיב על שאלותיי. עם הזמן נפתחו עוד ועוד מהסובבים אותי וגם הם השיבו על שאלותיי. הפתיע אותי לשמוע שרבים מהם לא היו כלל מול ייצור כזה ואפילו לא הרגו אף אחד כזה. כולם היו ערים למצב הקיים, אך לא הרבה באמת עשו משהו כדי למנוע אותו. לאחר שהסבב נגמר חייכתי חיוך גדול. "עכשיו אפשר להתחיל. כשכל אחד יודע על מה הוא נלחם. עכשיו, כשתסתכלו בעיניים של הייצורים האלו, תחשבו על המטרה הזו, על האנשים שאתם אוהבים ולא תהססו לרגע לתקוף." אמרתי בנחישות. "ועכשיו נתחלק לזוגות, מאחר שיש מספר אי-זוגי של אנשים, ארי תהייה איתי. תתנו את כל מה שיש לכם וכך נוכל לדעת איך אפשר להתקדם." חילקתי את כולם לזוגות כראות עיני. ניסיתי להתחשב במשקל ומין כשאני עושה זאת. לימדתי אותם כמה התקפות וכמה התגוננויות ושלחתי אותם להתאמן.
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
Seeing Blind
Admin
avatar

מספר הודעות : 220
Join date : 05.11.17
Age : 24

הודעהנושא: Re: אליבי | סתו ואני, המשך.   Tue Nov 07, 2017 12:08 am

ליב פנתה אליי, עם ההיריון המתקדם שלה היא לא יכולה כמעט לעשות כלום, שום דבר שהוא יוכל לסכן את התינוק.
"כדור הארץ לאליסון ..." היא אמרה ונקשה באצבעותיה, ניערתי את ראשי ממחשבותיי. "ראיין אמר לי שאני יכולה למצוא אותך כאן. מה יש?" היא שאלה, משכתי בכתפיי, "אני לא כל-כך יודעת בעצמי ליב. זאת אומרת- אני שמחה שמצאתי אתכם, והתגעגעתי אליכם הכי שבעולם. כל יום שעבר הידיעה הייתה קשה, שאם משהו היה קורה לכם, אני הייתי מתה בעצמי. אבל מצד שני ..." מלמלתי והנחתי את כוס הקפה,משלבת את ידי, כוס הקפה ממזמן כבר התקררה. "קרה משהו עם קווין?" היא שאלה, "איך אתם כולכם יודעים?" שאלתי, "את צפויה מידי אליסון. אם לומר גם קצת תמימה. אני אומרת לך את זה בקטע חברי כן?" היא אמרה ואני צחקתי, נאנחתי. "אני לא יודעת. זאת אומרת, עד שאנחנו ביחד, תמיד יהיה את המשהו הזה שיפריע לנו להתמקד במערכת היחסים. עכשיו, היינו כמה ימים ביחד, עד שהגענו לכאן. וכבר עכשיו קווין מתחיל לתפוס פיקוד ולעשות את הדברים שהוא אוהב. אני לא יודעת אם עליי לעמוד שם באמצע ולהפריע לו במלאכות שלו. אני מרגישה גם סוג של נטל-" "את? נטל? ממש לא אליסון! תפסיקי לחשוב ככה. את מועילה ותורמת כ"כ הרבה. הדבר האחרון שאת הוא נטל." ליב אמרה וחיבקה אותי, התנתקנו מן החיבוק והתיישבנו על שני כיסאות, הנחתי את ידיי על השולחן שעמד ביני לבין ליב. הסתכלתי עליה. "את חושבת שמערכת היחסים הזו בריאה לי ולקווין?" שאלתי, "מה שאני יודעת זה שאת גורמת לו להיראות שונה, בעיני האחר ... מכניסה בו אור וצבע. אני אמנם לא מכירה אותו כמו שאת מכירה אותו מבחינת טווח ארוך אבל אני יכולה לזהות מה היא אהבה . או קרבה. האמיני לי." ליב אמרה, "אני אוהבת אותך." אמרתי וחייכתי אליה, גיחכתי, "אני נשבעת לך, שאם לא היה לי את קווין, ולך לא את ראיין. אני הייתי תופסת אותך." אמרתי ושתינו פרצנו בצחוק רועם. "אז חשבת מה את רוצה לעשות בכוח?" שאלה ליב, "בהתחלה חשבתי שלא אעשה כלום. אבל אני אראה אילו מבין התפקידים פנויים. לפחות ארגיש שאני עושה משהו משמעותי כאן." אמרתי לה והיא הנהנה לחיוב. ישבנו שם כמה דק', מבלי לומר מילה עד שהחלטנו כל אחת ללכת אל דרכה.

_________________




חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש http://changeyourmind.forumhebrew.com
kcew



מספר הודעות : 7
Join date : 06.11.17

הודעהנושא: Re: אליבי | סתו ואני, המשך.   Wed Nov 08, 2017 11:11 am

לאחר רבע שעה לכל הפחות, החלטתי לסיים את האימונים בזוגות. שלחתח אותם לשתות משהו ולהתאסף כולם במעגל בדיוק כמו בהתחלה. כולם עשו זאת תוך שתי דקות, ולפתע שמתי לב, שאני לא יכול להוריד את החיוך על פני. התגעגעתי לתחושה הזו, לתחושה שהכל תחת השליטה שלי. הרגשת הפיקוד הזו התאימה לי, ההרגשה שאני שומר על האנשים סביבי. "ראיתי איך כולכם נלחמתם והגנתם על עצמכם, ממש מרשים. אך זה לעולם לא יכין אתכם למצב בחוץ. אנחנו מתמודדים עם ייצורים שלא ניתן לעצור בכזו קלות! ייצורים שלא יהססו לתקוף!" דאגתי להזהיר אותם. "ולכן, את הזמן שנותר לנו נעביר מחוץ למקום הזה, בשטח." אמרתי טכולם החליפו מבטים אחד עם השני. "קווין, אני לא חושבת שזה כל כך אפשרי..." סיננה אמיליה לידי. "למה הכוונה? הרי אנחנו מאמנים אותם כדי לצאת החוצה בסופו של דבר ולהגן על המקום הזה. איך הם יכולים להגן על המקום אם הם לא ראו ייצור כזה מקרוב ולא ניסו להרוג אותם אפילו לא פעם אחת..." - "אני מבינה אותך, אבל צריך לקבל אישורים לכל זה. וזה לא ממש אפשרי כרגע. בוא נתאמן כאן כל עוד זה אפשרי." ניסתה אמיליה להסביר ובכל הכל להניע אותי מהנושא. כשהגעתי להשיב, לפתע נכנס אנדריי, אותו אחד שכיבד את פנינו לראשונה. זקנו המאפיר נראה אפור יותר מתמיד ושיערו היה משוך לאחור. "קווין…" הוא פנה אלי, ספק כאמירה ספק בשאלה. "כן?" תהיתי. "בישוף חזר ממסעו הארוך. סיפרתי לו על הקבוצה שלך והוא אשמח לשוחח איתך במשרדו." אמר אנדריי בנעימים. "אני אגיע." אמרתי. אנדריי נתן לי את הזמן להחליף בגדים במהירות וכשהוא מוביל את הדרך פנינו אל משרדו של מנהל המקום- ריידלר בישוף.
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
אליבי | סתו ואני, המשך.
צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
changeyourmind :: הבעה וכתיבה :: פורום שרשורים :: פורום שרשורים R+-
קפוץ אל: